הלכת “שלמה תחבורה”:

פסק הדין המכונן של בית המשפט העליון, אשר הסדיר את חובת תום הלב של המייצגים בתובענות ייצוגיות

על בתי המשפט להשגיח פן תתפתח ‘תעשיית תובענות ייצוגיות’, כמעין ‘ענף ייצור’ במשק, שכל מטרתן העשרת התובעים ובעיקר באי-כוחם, ואילו האינטרס הציבורי בהן דל”. כך קבע בית המשפט העליון בפסק דינו המכונן שניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בתובענה ייצוגית אשר עו”ד פדל ניהל על פני כמעט עשור.
פסק הדין מנתח בהרחבה את חובת תום הלב המוטלת על התובעים הייצוגיים ועל באי-כוחם וקובע כי במקרה שחובה זו מופרת באופן חמור, ניתן לדחות את התובענה הייצוגית אף מבלי לבחון את הטענות והעילות לגופן. בנוסף, בית המשפט קבע כי ייזום תובענה ייצוגית (במובחן מקיומו של נפגע אותנטי) אינו פסול כשלעצמו, אולם התובע המייצג נדרש להציג את התמונה האמיתית והמלאה ולא יתיימר להציג מקרים כאלו כמשקפים עילת תביעה אותנטית. באותו המקרה בית המשפט העליון קיבל את הערעור, הפך את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ודחה את הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, תוך חיוב התובעים הייצוגיים בסכום הוצאות חריג ביותר של כ- 200,000 ₪.
פסק הדין הארוך והמפורט מהווה תקדים אשר לאורו פועלות כל הערכאות השיפוטיות עת נבחנים תום ליבם והתנהלותם הדיונית של התובע המייצג ובא-כוחו, והוא מצוטט כמעט בכל פסק דין שעוסק בנושא.